כי יקום בקרבך נביא וגו'. לפי שאמר למעלה השמר לך פן תנקש אחריהם וגו' כי כל תועבת ה' עשו. וא"ת כן אעשה כשלא יהיה לי מנגד וחולק. אבל אם יבא נביא או חולם חלום ויתן לי אות או מופת. לאמת אותו דבר שאתה אומר שהיא תועבה. ובא האות והמופת. לפי שזה הנביא היה נביא אמת. ואח"כ חזר אליו לנביא השקר. או שיעשה האות והמופת ע"י כשוף או באי זה ענין שיהיה. אני מוכרח לעשות אות כדבריו. לזה אמר לא תשמעו אל דברי הנביא ההוא כי מנסה ה' אלהיכם אתכם. ולכן נתן לו אותו כח לעשות או מופת. לדעת הישכם אוהבים את ה' אם לאו. ולפי שזה דבר שנראה שאין לו הכרח כי מרע"ה האומר זה הוא נביא. והנביא שנותן לו אות או מופת כמשה הוא נביא. א"כ למה נאמין לזה ולא לזה. ולזה אמר להם משה אחרי ה' אלהיכם תלכו. כלומר אני אומר לך שלא תאמין לדברי ולא לדבריו. אלא שתאמין לשם ה' אלהיכם שנגלה לכם בסיני בקולות ולפידים. ואמר בפיו אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים. וראוי שתאמין אליו ותשמע בקולו ולא לקול הנביא. וז"א אחרי ה' אלהיכם תלכו ולא אחרי. ובקולו תשמעו שאמר בפיו ובקול שדי לא יהיה לך אלהים אחרים. וכמו שאמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום שנאמר תורה צוה לנו משה. ומלת תורה עולה תרי"א מצות. חסרו בכאן שתי מצות למנין תרי"ג. הם אנכי ולא יהיה לך שלא ניתנו אלא מפי הקב"ה ולא מפי משה. בענין שזה חוזק גדול לאמונתינו. וכשיבא נביא ויאמר שיעבדו ע"ז. תשובתו בצדו שיאמרו לו אנכי ולא יהיה לך. לא שמעתי מפי נביא אלא מפי השם. ולכן איני מאמין לך עד שיבא השם בעצמו ויגיע ויראה בפומבי רבתא. כמו שהיה במעמד הר סיני. ויחזור לומר אחרי אלהיכם תלכו. ובעוד שלא אשמע זה לא אאמין לשום אדם נביא וחוזה. אלא אחרי ה' אלהי אלך ובקולו אשמע ולא לקולך. אחרי שעמי דבר צור האדם בכבודו ובעצמו. והנביא יומת כי דבר סרה על ה' שהוציאך ממצרים. ואתה מכיר יכלתו וגדלו ובקש להדיחך מן הדרך אשר צוך ה' הוא בעצמו:
אח"כ אמר כי יסיתך אחיך בן אמך וגו'. הרמז בזה שאמר להם אני יודע כי הדברים שאמרתי לך הם דברים נכוחים וישרים למוצאי דעת. ואין אדם שיוכל להכחיש. ולכן איני ירא מן הנביא או חולם חלום. אבל אני ירא שיסיתך אחיך בן אמך או רעך אשר כנפשך. שאתה מתמיד ישיבתך עמהם. ואפשר שברוב הימים יפתוך חטאים ויסיתוך ויאמרו לך נלכה אחרי אלהים אחרים. לא תאבה לו ולא תאהבנו ולא תשמע אליו כי הרוג תהרגנו כי בקש להדיחך. בקש ובטענות כוזבות מעל ה' המוציאך מארץ מצרים. ואמר אחיך בן אמך. ולא אמר אחיך בן אביך. להורות לנו מעלת מרע"ה שראה בנבואתו מה שעתיד להיות אחר כמה שנים. והוא שרמז בזה על ענין ע"ז של פסל מיכה שעשאו בן אשה אלמנה מאותו כסף. כמו שמוזכר בנביאים ראשונים. וכתב שם ותאמר לו אמו ברוך לה' בני. שפירושו שהיא אמרה שהיה ברוך אבל לא היה אלא ארור. וכמו שפירשתי אצל ותאמר קניתי איש את ה'. ולפי שכתב שם ותאמר לו אמו. אמר בכאן כי יסיתך אחיך בן אמך. להורות לנו ענין פסל מיכה. ולכן שהע"ה אמר בספר שיר השירים שבו גלה סודות עמוקים. אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי. כי למד ממאמר רבו שאמר אחיך בן אמך ולא אמר בן אביך. ולכן אמר כי שחרות ישראל הוא בסבת הע"ז שעובדים. וזהו ששזפתני השמש עבודת השמש והירח ושאר מיני ע"ז. וכל זה בא לי מצד בני אמי ולא מצד בני אבי. הוא רמז על מיכה ואמו שהסית והדיח לישראל לעבודת ע"ז. ורמז ג"כ בזה כי זה השחרות אינו טבעי בו אלא מצד ששזפתני השמש. ומיד אני יכולה להתלבן בקלות כיריעות שלמה. אע"פ שאני שחורה כאהלי קדר. וכבר הארכתי בזה בפי' שיר השירים. וכן רמז אחיך בן אמך. להורות שעון ע"ז בא מצד העון וקלות הדעת. כמו הנשים שדעתן קלה. וזה התחיל מחוה שבקלות דעתה בא עליה הנחש והטיל בה זוהמא. ולכן נקראת חוה ע"ש הנחש שתרגומו חויא. וזהו כי היתה אם כל חי. כ"ל אם העון והחטא. ועל זה רמז ובחטא יחמתני אמי. ולכן אמר בכאן אחיך בן אמך. שפירושו (בו) [בן] העון והחטא. (כן) [בן] יצה"ר והצפוני שהוא נקרא מסית ומדיח. וז"ש כי יסיתך. ואמר כי בקש להדיחך ולכן לא תשמע אליו כי הרוג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה. שזה רמז על יד ימין שהיא נאדרי בכח. לכלות הצד שמאל של יד שמאל הוא שטן הוא יצר הרע. ובזה כל ישראל ישמעו ויראו ויקחו מוסר ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה. הוא רמז על היצר הנקרא רע עין. שאין ראוי לשמוע אליו אלא לדחותו בב' ידים. ואם שמע אליו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. אחר שיד ימין נהפך לשמאל ג"כ. בענין שב' ידיו הם של שמאל ובשתי ידים יענש. וזהו גמול ידיו יעשה לו: אח"כ אמר כי תשמע באחת עריך וגו' יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וגו'. כלומר אע"פ שאמרתי לך כי יסיתך אחיך או בנך או בתך או אשת חיקך. אין אני ירא כ"כ מזה. לפי שכל זה מעשה נערות מבנים ובנות ואשת חיקך. ואין להם כ"כ חוזק להדיחך אלא בסתר. וידוע שלא יתפתו מהם אלא הפתאים. אבל אני ירא שיסיתוך ויוכלו לך אנשים בני בליעל. עזי פנים בני בלי עול תורה ומצוה מוטבעים בטיט היון. חזקים וגבורים לפרוץ הגדר. ולהדיחך מעל ה' בחלקת אמרים רכו משמן. וז"ש יצאו אנשים בני בליעל וידיחו את יושבי עירם. בחלקלקות ויפתוך ויאמרו לך. נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם. וכל זה מאמר הבליעל שאמר להם אני יודע שזאת הע"ז שיש בינינו שאין בה ממש. אבל נלכה למקומות רחוקים ונעבדה אלהים אחרים. שהם אחרים ועושים נסים ויש בהם הצלחות וממשות. לא כמו אותם שאתם מכירים שאין בהם ממש. אלא אלהים אחרים אשר לא ידעתם ויש בהם ממשות. ולפי שאלו דברי פיתוי וחלקלקות. ושאלת ודרשת היטב בדרישה וחקירה. ואם תמצא שנעשתה התועבה הזאת בקרבך. כי היא תועבה גדולה. שידוע שכשם שאין בקרובים ממש כך אין ברחוקים ממש. כאומרו הקרובים אליך או הרחוקים ממך. וא"כ אחר שידע שהם מסיתים ומדיחים. הכה תכה את יושבי העיר הזאת החרם אותה. כי היא חרם וכל אשר בה חרם. וכמו שאמר במקום אחר שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. ולכן ושרפת באש את העיר ואת כל אשר בה. אחר שהם חרם. וכבר פירשתי למעלה כששלח בן הדד לאמר לאחאב מחר אשלח את עבדי והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו. שקראו איש חרמי לפי שהיה מסית ומדיח. ולכן אמרו הזקנים אל תשמע ולא תאבה. עיין בפ' ויגש:
ואמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. כי אחר שהיא ע"ז היא חרם ותועבה. ואין ראוי ליהנות ממנה. ולכן אמר ולא ידבק בידך. אפילו באצבע קטנה מאומה מן החרם. לפי שהחרם הוא רוח עועים רוח הטומאה שנכנס בכל רמ"ח איבריו של אדם כמו שפירשתי בפרשת הסוטה. וזהו חר"ם שעולה כמו רמ"ח. ולכן צריך שלא יגע בו אפי' באצבע קטנה. בענין שלא יטמא אותו אבר. ואם תעשה כן ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים. במקום חרמים. כי החרם הוא מצודים וחרמים ללכוד בני אדם. ואם יזהר מן החרם יתהפך לו לרחמים. וזהו ונתן לך רחמים. כי חר"ם עולה כמו רמ"ח. שנכנס בכל רמ"ח איבריו והוא כמו שלוקח רומח בידו לדקרו ולהרגו. ואם נזהר מן החרם נהפך לרחם כאומרו רחם ארחמנו. ולכן אמר בכאן ונתן לך רחמים ורחמך. ואמר והרבך. לפי שהחרם עושה הכל חרם וכלה ונחרצה. כאומרו בנשבע לשמו לשקר וכלתו את עציו ואת אבניו. ואז"ל דברים שאין האש והמים מכלים אותם שבועת שקר מכלה אותם. לכן אמר בכאן והרבך. שהשם יברך אותך ויפרך וירבך:
